חברת החשמל לישראל בע"מ ת"א ואח' נ' גבור ספורט אקטיב בע"מ ואח'

פסק דין

מונחת בפני מחלוקת שהתעוררה בין מפרקה הזמני של חברת גיבור ספורט אקטיב בע"מ (בתארו בעת הגשת הבקשה) לבין חברת דליקטס בע"מ, ואשר עניינה חבות בסך של כ-170,000 ₪ בשל גרביים שסיפקה החברה טרם קריסתה למשיבה. המשיבה, מצידה, מתגוננת על-ידי העלאת טענת קיזוז, אשר עיקרה נזקים מסוגים שונים שנגרמו לה עקב ליקויים ופגמים בגרביים שיצרה גיבור בעבורה.

המחלוקת המרכזית הנטושה בין הצדדים הינה מחלוקת משפטית, אשר עניינה מועד יצירת החבות הנגדית הנטענת, כמו גם השאלה, האם ועד כמה נדרש חוב חלוט ופסוק. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי בנסיבות המקרה, דין עמדת המשיבה להתקבל. זאת, חרף כל הכבוד וההבנה להתנהלות המפרק, המבקש – ובדין הוא עושה כן – למקסם ולמצות את זכויות החברה בפירוק אל מול צדדי ג' החבים לה כספים.

אבהיר דברי: אחת מתכונותיה היסודיות של טענת הקיזוז, ואחד מקווי היסוד בנושא הקיזוז, הינו היכולת לעשות בו שימוש בדרך של סעד עצמי.

אין צורך להכביר מילים, כי לו כל צד המעלה טענה כזו היה נדרש תחילה להגיש תביעה ולזכות בפסק-דין חלוט, הרי שבמצב כזה הייתה הזכות מתרוקנת מכל תוכן מהותי.

אמנם, גלוי וידוע כי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, אשר מתווה את התשתית לקיזוז בחדלות פירעון, מטיל סייגים משמעותיים וקוגנטיים על הפעלתה בהליכי פירוק, פשיטת רגל והקפאת הליכים; אלא, שספק גדול בעיני, האם סעיף 74 יכול אכן לתמוך בתוצאה כה מרחיקת לכת, לפיה לא ניתן יהיה לקזז חבויות שאינן מגובות בפסק-דין חלוט. יוער, כי ספק גדול בעיני האם ניתן לגזור גזירה שווה מהמקרה שנידון בספרה של פרופ' צ.כהן, אשר עסק בחבות שהוטלה על מנהלים לפי סעיף 373 לפקודת החברות. לעניין, צודקת המשיבה בהצביעה על טיבה יוצא הדופן של חבות לפי סעיף כזה, אשר נוצרת הלכה למעשה בעת פסיקת בית המשפט. ספק גדול בעיני, האם ראוי להפוך את החריג לכלל, ואת הכלל לחריג כפי שמשתמע הלכה למעשה מעמדת כונס הנכסים הרשמי.

בענייננו, דומה כי התשתית הנוגעת לקיזוז פשוטה וברורה. המשיבה אינה מכחישה את דבר קבלת הגרביים ואת שווי ההזמנה, אולם מצרפת סדרה של תכתובות מפורטות ששלחה לחברה, חלקן חודשים טרם מועד הפירוק, ובה היא קובלת על פגמים ועל נזקים שנגרמים לה עקב הפגמים.

זאת, כאשר בסופו של דבר נשלח המכתב נשוא נספח ו' לתשובה, אשר מכיל בסופו כימות לכאורי של הנזקים הנטענים נוכח ההפרה לכאורה, ומיד לאחר מכן הודעת קיזוז הלכה למעשה.

כך, למעשה, נבדל המקרה דנן ממקרים רבים המגיעים חדשות לבקרים לבית משפט זה, ובהם ניכר על-פניו כי חייבים של חברה שקרסה "מייצרים" במאוחר עילות קיזוז, אגב ניסיון לנצל את קריסת החברה בכדי להשתמט מתשלום. נקל לראות כי עסקינן, במקרה זה, בסדרה של תלונות שלא ניתן לקבוע לגביה כי היא מופרכת על פניה, אשר באו לעולם והובעו בפירוט ובכתב מבעוד מועד, ולא פעם אחת בלבד. זאת, כאשר לא מצאתי, ולא הוצגה בפני כל גרסה נגדית של החברה, או התייחסות עניינית בכל הנוגע לטענות המשיבה, בין אם טרם הפירוק או לאחריו. קרי, לא מצאתי כל הכחשה של החברה לטענות שהועלו טרם הפירוק. יכולה היתה החברה ללא ספק, גם אם מצבה היה קשה, ומתדרדר, להסתפק ולו במכתב קצר, המכחיש ףאת הטענות ואת זכות הקיזוז. כאמור, גם זה ךא נעשה.

במצב כזה, הרי שאף אם אין עסקינן בחוב פסוק, הרי שהחוב הלכאורי נוצר באורח חד-משמעי קודם למועד הפירוק, כמוהו כחוב נשוא מכר הגרביים. אי לכך, עולה כי סעיף 74 חל אף חל על נסיבות המקרה, ותרופתו היחידה של המפרק הינה הגשת תביעה כנגד המשיבה. זאת, כאשר בנסיבות המקרה (ובלא לקבוע מסמרות בעניין זה) ספק גדול בעיני, האם ניתן יהיה לברר על-נקלה את המחלוקת, כפי שהיא מצטיירת בכתבי הטענות, במסגרת בקשה למתן הוראות.

נוכח האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הבקשה בנוסחה זה.

בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: